שלשת הסוסים – מאת הרב ד"ר שלום סרברניק

מרצה אורח:
הרב ד"ר שלום סרברניק –
מרצה בכיר בארגון ערכים.
[המאמר נכתב בהדרכתו של הרב ד"ר שלום סרברניק].

השילוב בין שלושת הסוסים

ישנם שלושה מנועים פסיכולוגיים אשר מניעים את האדם כל חייו. המנועים הללו נוצרים כשהאדם נולד ונפרד מרחם אימו. כשהאדם היה ברחם אימו, היו לו שלושה דברים טובים:

א. רוחני – הנאה רוחנית שמלאך מלמדו תורה והנשמה קשורה לבוראה.

ב. נפשי – תחושת חיבור ושייכות לאמא.

ג. פיזי – הנאה פיזית, של סיפוק כל צרכיו.

ברגע שנפרד מרחם אימו, שלושת הדברים הללו חסרו לו ולמרות שכשהאדם גדל הוא לא זוכר את זה, תחושת הפרידה משלושת הדברים הללו יוצרת במוח געגוע להנאה הטמונה בהם. [כך זה בכל הנאה שנגמרת – נוצר במוח געגוע לאותה הנאה.] וכך האדם מתגעגע ל: הנאה רוחנית, להנאה נפשית- תחושת חיבור ושייכות, ולהנאה פיזית שחווה כשהיה ברחם אימו.

אדם חי עם שלושת הגעגועים הללו, שלמעשה ניתן לקרוא להם מנועים, משום שהם שלושת המניעים העיקריים של האדם בעולם. אותם הגעגועים הם אלו המושכים את האדם להשקיע מאמצים על מנת להגיע שוב אל התענוג אותו חווה. אנחנו נקרא להם "שלושת הסוסים" שמושכים את האדם במהלך חייו.

כשלא משלבים בין שלושת הסוסים

לעיתים תתכן סתירה בין הסוסים. לדוגמא; הסוס שמושך את האדם להנאה רוחנית אומר לו: "אל תעשה מעשה פלוני" ולעומת זאת הסוס שמושך את האדם להנאה פיזית אומר לו "עשה את המעשה". במצב זה האדם נקרע בין שתי המשיכות ששתיהן חשובות לו במעמקי הנפש מיום הולדתו.

התורה מכוונת אותנו לשלב בין שלושת הסוסים כי באדם פועלים שלושת הסוסים ושילוב נכון יעשה לו טוב וימנע קונפליקטים פנימיים. כל זאת בתנאי שהשילוב יהיה עם ערכים אמיתיים ונכונים. [ישנן דתות, שדורשות מהאדם להרוג סוס אחד או יותר בכדי לפתור את הבעיה של הקריעה של האדם בינו לבין עצמו, אך התוצאה היא; שהאדם שחי על פי הדתות הללו חש לא טוב עם עצמו, משום ששלושת הסוסים קיימים בכל אדם ולכן זה חסר לו כשהוא מתעלם מאחד מהם].

הנאה פיזית לבד ותוצאותיה

אדם שבוחר בחיי הנישואין שלו, ללכת רק עם "הסוס של המשיכה להנאה פיזית", הוא ימצא את עצמו סבוך בבעיות:

המוח שלנו בנוי בצורה שההנאה שלנו בנויה על ציפייה, אנו זוכרים את ההנאה ומצפים שבפעם הבאה תהיה לנו אותה הנאה.

הבעיה: ההנאות לא תמיד שוות!

אדם מצפה שההנאה הבאה שלו תהיה שווה להנאה הקודמת ובסוף זה פשוט לא קורה… הוא נכנס לתסכול מהאכזבה ואדם בתסכול מנסה להוציא את עצמו מהתסכול. במקרה שלנו הוא ינסה לגרום לעצמו להגדיל את הגירוי וכך יצפה מההנאה הבאה שתהיה כמו שהוא זוכר מהפעם שהכי נהנה בה. אלא שאז בפעם הבאה הוא יצטרך להגדיל את הגירוי שהרי הרגישות שלו לגירוי הקודם קצת ירדה אחרי כמה פעמים, כי הוא התרגל וכך הוא במעגלים של חיפושים אחרי הגדלת הגירוי.

לדוגמא: אדם שאוהב לשתות או לאכול מאכל מסוים. אחרי שהוא טעם את המאכל בפעם הראשונה הוא רוצה את הגירוי שוב, אבל מפעם לפעם הוא חש ירידה בהנאה משום שהרגישות שלו למאכל ההוא ירדה. ובמקרה שכל עולמו הוא הנאות פיזיות,הוא מתוסכל כשהאיכות של ההנאות הללו יורדת ולכן הוא מחפש שוב ושוב לפתור את התסכול של הפגיעה במרכז חייו על ידי ניסיונות שונים להגביר את הגירוי הפיזי אך מפעם לפעם הרגישות יורדת.

הרגישות שלו יורדת יותר ויותר ואילו התסכול עולה יותר ויותר וככל שמתקדם הזמן הוא פחות נהנה.

חשוב לדעת שהנאה פיזית היא לא בהכרח הנאה של חמשת החושים, ישנן הנאות פיזיות שהן מתבטאות רק במוח, כמו צפייה בסרט. בצפייה בסרטים מסוימים יש גירוי פיזי של המוח ללא הנאה נפשית או רוחנית ולכן סרטים כאלו נמאסים בסוף כי בשלב כלשהו הרגישות יורדת וזה פשוט נמאס!

אלו היו דוגמאות לאדם שחי סביב הנאות פיזיות וראינו כיצד בסופו של דבר, ההנאות הללו ממאיסות את עצמן על המשתמש בהן.

הנאה נפשית לבד ותוצאותיה

גם הנאה נפשית, ללא שילוב נכון של ההנאות הנוספות מאכזבת בסופו של דבר, כי היא לא מספקת את ההנאה אותה קיווה האדם להשיג לו לתמיד- משום שהיא הנאה זמנית.

הדוגמאות רבות: אדם שבונה את חייו סביב קריירה מסוימת, והקריירה זה הסיפוק שלו וההצלחה שלו בחיים. בסופו של דבר מגיע היום שאומרים לו מעסיקיו שכבר אין צורך בו, כי עליו לצאת לפנסיה, או כי מעוניינים באדם צעיר יותר, או שרוצים משהו חדש, סגנון חדש. מה יעשה אותו אדם שכל חייו עמל על הקריירה שתוך יום התרסקה לו ואין בה שום ערך יותר? אין לו לא פרנסה, לא חברה, לא סיפוק, אלו מעשים שבכל יום! הקריירה היא דוגמה לסיפוק נפשי שאמנם מחזיק יותר מהסיפוק הפיזי אך בבוא היום הוא נוחל מפלה קשה פי כמה.

אומרים שאחרי הפנסיה הקושי העיקרי זה השעמום והריקנות של העשר שנים הראשונות, אחר כך כבר עסוקים בללכת לרופאים ולספר לצאצאים מה הרופא אמר… זהו סופו של האושר שבהנאה נפשית כדוגמת הקריירה…

קשר עם הילדים שלך הוא קשר נפשי אך מה תעשה ביום שילדיך יעזבו את הקן וילכו לחייהם הפרטיים?!

כסף – זה גם סוג של סיפוק נפשי. נניח שאדם עשיר מאוד והוא צובר עוד כסף ועוד כסף. יום אחד הוא חושב על המוות והוא מבין שרוב עמלו לריק. כשהוא מבין זאת היטב, הוא יכול ליפול לדיכאון עמוק, משום שהוא מרגיש בבת אחת שהוא עמל שנים על דברים שאין לו בהם משמעות אמיתית, זה רק היה נראה לו דבר בעל משמעות אמיתית וכשאדם מגלה שהוא עושה דברים בלי משמעות, אין לו סיפוק ואין לו תענוג.

הקריסה של האדם כשהוא חי מהנאות נפשיות גרידא, באה בסוף מכמה סיבות. אחת מהן היא המוות והזקנה. המוות מוציא את הטעם מהעתיד, מהכסף, מהפוליטיקה ועוד. המשמעות של הדברים הללו נעלמת יותר ויותר.

ההבדל בין ההנאות הנפשיות להנאות הפיזיות: בהנאה הפיזית – הגוף מקבל את התענוג והרגישות יורדת מפעם לפעם. ואילו בהנאה הנפשית, קיימת אצל האדם אשליה שהוא אכן עוסק בדבר בעל משמעות אמיתית והוא חי כך עד ליום שמגלה שזו הייתה רק אשליה… ואז הוא מסכן גדול.

הבדל נוסף: הנאה מקריירה, כסף, והדומה להם, היא הנאה שתלויה באחרים. זו הנאה שנעדרת כל ביטחון אמיתי ופנימי שכך זה יימשך, ואכן, יש עליות וירידות כמו בכל תחום. בדברים שתלויים באחרים הירידות כואבות מאוד- כי זה לא בידי האדם, תחושת חוסר האונים קשה מאד. אין מה לעשות, מלבד לקבל את המצב. ההיסטוריה מראה שאנשים שהיה להם גם 50 מיליון דולר קפצו מהגג…

פון ניומן מדען בכיר, ניתח דבר מעניין בקשר לכסף, הוא אומר כשאדם מרוויח אלף דולר הוא נהנה, עוד פעם אלף דולר- נהנה פחות, עוד פעם אלף דולר – הוא נהנה פחות. לעומת זאת, כשהוא מפסיד אלף דולר זה כואב לו אבל כשהוא מפסיד עוד אלף דולר זה כואב לו יותר. המשמעות: בתענוג שחוזר על עצמו – התענוג יורד, ובהפסד שחוזר על עצמו – הכאב עולה.

נניח שאתה משחק במניות והמנייה עלתה עשר פעמים וירדה עשר פעמים, אתה יכול להגיד כרואה חשבון שלא קרה כלום, אבל זה לא נכון, משום שכמות האושר שלך ירדה! כל פעם שהמנייה עלתה התענוג נשחק וכל פעם שהמנייה ירדה הכאב נהיה יותר גדול, לכן המערכת הזאת גורמת לאנשים להיות לא מאושרים אפילו כשהם לא מפסידים!

המערכת הזאת של הסיפוק מהכסף פוגעת עמוק בכל הביטחון והאושר של האדם.

אדם היה עשיר מאוד ובאיזשהו שלב הוא איבד הרבה מאוד כסף אבל נשאר לו עדין 50 מיליון דולר, מה הבעיה, מדוע הוא אומלל? משום שכל המשמעות של החיים שלו הייתה כסף – אבל זה לא היה בשביל לחיות אלא זה היה כתחליף למשמעות החיים שלו וכעת כשהוא ירד ממיליארד דולר הוא מרגיש שהוא בזבז את החיים שלו למרות שהוא כבר בגיל 80 ואין לו צורך במיליארד. הבעיה שלו היא הרמאות באשליה של משמעות החיים. ברגע שהוא מאבד את הכסף הוא מבין את האשליה שהוא חי בה.

לעומת זאת, בהנאה רוחנית זה בידיים שלך לקדם את עצמך מהשנייה הנוכחית לשנייה שאחריה [כתוב בגמרא במסכת קידושין, שאדם שחושב מחשבות של צדיקות וחרטה ממעשיו הרעים כפי הכללים שבזה – באותו רגע הוא נחשב לצדיק גמור!].

פיזי, נפשי ורוחני, כשהם בפני עצמם זה לא טוב. השילוב ביניהם, זאת הדרך שהתורה רוצה שנלך בה והיא הדרך שמקדמת רגישות גבוהה ומשמעות בחיים.

להשקיע ברגישות ולא בגירוי, באמצעות שילוב בין שלושת הסוסים

מה עושים?

מגבירים את הרגישות על ידי משמעות נפשית ורוחנית גם יחד. צריך לחפש הנאה שבונה את הרגישות שלי ונותנת לי יותר הנאה וסיפוק. לא על ידי הגברת הגירוי אל על ידי הגברת הרגישות.

הקדמה קצרה:

הביאור בלשון הקודש של אדם מאושר, הוא: מאושר = מלשון 'אישור'.

דוגמא: נישואין זה מקור לאושר, האדם מקבל אישור לעצמו, על היותו גבר על כל המשתמע מכך, גם אישור לאישיות – "היא רוצה בקשר איתי" (אישור נפשי). וכן הנאה שיש לו שותפה לעלייה רוחנית. (אישור רוחני).

יש שלשה סוגי אישורים:

  1. אישור לגבריות או לנשיות.
  2. אישור מבחוץ = חוויה נפשית.
  3. אישור מבפנים = חוויה רוחנית.

אישור מבחוץ (נפשי) – 1. מהחברה – הצלחה ושייכות. 2. מאשתו -אהבה ושייכות.

אישור מבפנים (רוחני) – כאשר יש לאדם אידיאלים רוחניים, כשהוא עומד בהם יש לו אישור מעצמו לעצמו – "כל הכבוד לי שעמדתי ביעדים הרוחניים".

דוגמא לאישור חלקי:

גבר שאומר לאשתו: "את מאוד מוצאת חן בעיני, אבל אין לי ענין לדבר איתך"… הוא נותן לה אישור כאשה, ודוחה אותה כאדם.

בשביל להיות מאושר צריך את שלושת האישורים הללו יחד ובנישואין יש לנו את שלשתם יחד.

אז כיצד בונים את הרגישות?

רוב האנשים מנסים להגביר את התענוג באמצעות הגברת הגירויים, כך הם חושבים שייטב להם ואנחנו ראינו שזה מביא לתסכול. [פיזי – ההנאה נשחקת. נפשי – זה חסר משמעות אמיתית כי זה זמני, מוביל לתסכול ולא גורם להגברת הרגישות החיובית בחיים].

אבל תורתנו הקדושה מדריכה אותנו כיצד להגביר את הרגישות בדרך הנכונה וזוגיות זאת אחת הדוגמאות הבולטות לכך:

הרב דסלר כותב שנתינה גורמת לאהבה, אבל זה בתנאי שהנותן נותן על מנת לאהוב, אבל אם הוא נותן מתוך אינטרס זה לא מגביר את האהבה. יש אדם שנותן לבנו וקונה לו בשביל לסמן וי על מחויבויותיו ויש אדם שנותן וקונה לבנו, כי הוא אוהב אותו ורוצה להיטיב איתו.

לכן כשאדם נותן על מנת לאהוב הוא לאט לאט בונה ומחזק את התחושה שהוא ואשתו זה דבר אחד (שאשתו כגופו). הוא מקבע אצלו במחשבה שהסיבה האמיתית שהוא נותן לה זה מתוך תחושה של רצון לאהוב. (ואהבת לרעך כמוך).

לכן הנתינה צריכה להיות מתוך מטרה להגביר את הקשר של ואהבת לרעך כמוך שבין בני הזוג.

(הערה: כתוב שחייב אדם לאהוב את אשתו, השאלה איך ניתן לחייב אדם לאהוב משהו הרי אהבה זה דבר טבעי אחד אוהב מאכל מסוים והשני אינו אוהב את אותו מאכל. איך ניתן לחייב אדם לאהוב את אשתו? ההסבר לזה, שאנחנו בוחרים בן זוג שמוצא חן בעינינו וכן אנו עושים פעולות שמגבירות את האהבה ועל זה ניתן לומר "חייב אדם לאהוב" וכמו בעניינינו לתת על מנת לאהוב).

אדם ששומר את עיניו ובו בזמן הזה חושב על אשתו שלו,הוא מגביר את הגעגוע לאשתו.

כשהם חשים כיחידה אחת הוא אוהב את עצמו יותר וזה מגביר את הרגישות ביניהם ומשום כך הקשר והרצון להשקיע והרגישות בכל פעולה ובכל נתינה גוברת (ולא יורדת כמו בהנאות שמבוססות על דברים חסרי משמעות אמיתית).

*

פנתה אלי בחורה שוויצרית, שהציעו לה בחור דובר צרפתית, הלומד בישיבה בבני ברק. הבחור בחור רציני וטוב ואף הציעו לו משרה בישיבה בבני ברק, מיד אחרי החתונה.

הבעיה שלה הייתה: החום של בני ברק… היא למדה בירושלים ובקושי מסתדרת עם החום של ירושלים… (אל תשכחו שהיא הגיעה משוויץ…)

זהו מקרה מצוין המתאר ניגוד אינטרסים. אחד רוצה ישיבה ב"ב והשני שונא את החום בבני ברק. מה עושים???

המעניין הוא, שכשיש לאדם ניגוד אינטרסים בינו לבין עצמו, לדוגמה הוא רוצה לעבוד בבני ברק אבל הוא לא סובל את החום, הוא יידע לפתור לעצמו את הבעיות, משום שהוא אוהב את עצמו, למשל הוא יקבל החלטה שאם הוא גר בבני ברק זה בתנאי שיהיה לו דירה

ממוזגת ורכב ממוזג צמוד… אבל כשניגוד האינטרסים זה בינו לבין אשתו, קשה לו למצוא פתרונות לניגוד האינטרסים…

אם תבינו שאתם הולכים להיות אחד. זה יגביר את האהבה ותמצאו פתרונות כפי שאדם מוצא לעצמו פתרונות לניגודי אינטרסים שבינו לבין עצמו. אני רוצה להיות עם אשתי יחידה אחת, כי אשתי זה אני. כשטוב לה, גם לי טוב בסוף (או בהתחלה…)

 

סיכום:

דוגמאות נוספות, לשילובים שהתורה דורשת מאיתנו:

  • סעודות שבת וחג זאת דוגמא מצוינת לכך. אנו מצווים להתענג במאכלים – (הנאה פיזית), שמירת שבתות וחגים זה דבר רוחני (אישור מבפנים לשמירת השבת – גורם להנאה רוחנית) ושייכות נפשית למשפחה לעם ישראל וקשר לקב"ה – (רוחני), על ידי שמקיימים את מצוות השם יתברך לשמור על קדושת השבת.
  • אדם שותה כוס מים, הוא משלב הנאה פיזית – בשתייה. הנאה רוחנית – כשמברך. הנאה נפשית – אישור מהחברה שבה הוא נמצא (גדולה לגימה שמקרבת).
  • אדם שיוצא מהשירותים ומשבח את השם על הדבר הנפלא הזה שבאותו זמן מפעיל המון חלקים קטנים וגדולים בגוף, הוא מקבל תחושה של שילוב של סיפוק פיזי והנאה רוחנית.

 

כתוב תגובה...

פריט נוסף לעגלה.
0 items - 0.00