דפוסי ריב – האם את\ה רב\ה בצורה הוגנת?

הרב ד"ר שלום סרברניק – תקשורת כמנוף לצמיחת הזוגיות

מרצה אורח:

הרב ד”ר שלום סרברניק – מרצה בכיר בארגון ערכים

מאמר מס’ 8 מתוך הסדרה: תקשורת כמנוף לצמיחת הזוגיות
המאמר נכתב בהדרכתו של הרב ד”ר שלום סרברניק

דפוסי ריב – האם אתה רבה בצורה הוגנת?

 

האם אתה אומר “אני מצטער” עוד לפני שאתה אכן מרגיש כך?

לדוגמא: “אני מצטער שפגעתי בך” אך מיד אומר “אבל את..”. רואים שאתה אומר זאת רק בשביל ‘לצאת ידי חובה’ ולהיפטר מהשני. כך אתה משדר לשני שהוא לא מעניין אותך…. לכן אל תאמר שאתה מצטער כשאתה לא מצטער משום שזה ניכר ונותן תחושה לא טובה. אם אתה באמת מצטער אתה יכול לומר שאתה מצטער.

 

האם אתה מעמיד פנים שהריב אינו חשוב, ומתבדח על כך?

דוגמא: “נו, באמת! מה את עושה עסק מכלום? תעבירי את זה הלאה”.

מותר לך להעביר את הדברים שלך – זה חיובי, אך כשלשני כואב אתה צריך להראות לו שאכפת לך מזה.

 

האם אתה מסתלק, נרדם, לא שם לב או שותק?

אלו טכניקות של זלזול. (יש לציין שאצל נשים, פעמים רבות, שתיקה נובעת מהסכמה או כבוד לבעל.) עלינו להבין מה פוגע בזולת, איך פניו נראות ומה ה’מוזיקה’ של המשפטים שלו וללמוד מכך. אם עוקבים אחר הדברים הללו, במשך הזמן מתרגלים לזהות יותר ויותר מה מפריע לשני ומה פוגע בו.

 

כאשר אתה חש שדחקו אותך לפינה, האם אתה מעלה סוגיות שאין להן כמעט כל קשר לוויכוח?

אם כן, הוויכוח לא ממוקד ואתה מרחיב את “חזית המלחמה” ללא צורך. אתה מוסיף נושאים שבאמת לא חשובים לך רק כדי לברוח מהנושא עצמו ובכך מוסיף בעיות שתצטרך לפתור אחר כך. כאשר מתווכחים- על הוויכוח להישאר ממוקד.

 

האם אתה מעמיד פנים שאתה מסכים לרעיון כלשהו בעוד אתה כלל לא מתכוון לממש אותו מאוחר יותר?

אחד הדברים הכי חשובים בזוגיות ובכלל, זה אמינות. קראתי ספר על אחד מגדולי עורכי הדין בעולם שאומר שיש תיקים שמגיעים לעורכי דין ואף עורכי הדין המבריקים והוותיקים מפסידים בהם. במקרה אחד הגיע עו”ד חדש וצעיר שגמגם מרוב התרגשות אך הוא שידר אמינות ששכנעה את השופטים. צריך להבין שמה שמשכנע זה לא בהכרח כושר השכנוע. מה שמשכנע באמת זו האמינות שלך ואין דבר יותר נוראי מלפגוע באמינות שלך. אם פגעת באמינות שלך, כל מה שתגיד מעכשיו אפשר לערער על זה. אתה תאמר ‘אני מצטער’ ויגידו לך ‘טוב, זה לא אמיתי’. לעומת זאת, אם אתה אמין מאוד ורק עשית מעשה גרוע, אתה יכול בקלות להתנצל וההתנצלות תתקבל. לכן הרכוש הכי יקר שלנו הוא אמינות. (אגב, גם לגבי חינוך ילדים יש אנשים שהורסים את האמינות שלהם כשמבטיחים לילד שיקבל ממתק ובסוף לא נותנים, איך ילד כזה יאמין להוריו?)

 

האם אתה מתקיף ענין שחשוב מאוד או יקר ללבו של האדם האחר כגון דת, בני משפחה וכדומה?

אם כן, זה ממש כמו לתקוע לשני סכין. בעיקר במצבים של מריבות זה מגיע כאכזריות. מוצאים את הנקודה הנפשית החלשה ביותר ושם פוגעים בנשמת האדם. זהו דבר שלעולם לא עושים. בזוגיות מי שמנצח – מפסיד לעצמו. כל ניצחון על חשבון השני פוגע בקשר בצורה עמוקה.

 

האם אתה אומר לאדם האחר מה הוא/היא מרגיש/ה? זה נקרא ‘לשחק את הפסיכולוג’.

הוא יכול לומר לה: “כן! את אומרת כך בגלל ש..” ואז היא אומרת “תן לי להסביר” והוא אומר “לא, לא! אני אגיד לך למה” – זה יוצר עליונות של צד אחד שהוא כביכול הפסיכולוג של השני ובכך נסתתמו טענותיה לגמרי…

 

האם אתה מגייס אנשים אחרים כגון קרובים, ידידים ובני משפחה שיעמדו לצדך?

זוג רב או מתווכח,  וכשמגיע אחד מבני המשפחה אומר אחד מבני הזוג (בנוכחות בן המשפחה): “אבל תדע/י שאני לא רוצה שהילד…. (יעשה משהו)” – זהו אחד התרגילים שלעולם לא עושים.

כביכול המריבה פועלת רק ביניהם, אך לא אכפת לבעל ‘לשדר’ אותה בנוכחות כולם, והוא מצרף את בן המשפחה למריבה בערמה ובאלגנטיות.

אם לא אכפת לך לספר את המריבות שלכם לאחרים לפחות אל תסתיר את העובדה שאתה לא בסדר באמצעות אמירה אגבית בפני אנשים אחרים… ברור ששתי הדרכים גרועות, אך בדרך זו יש עוד משהו מקומם. (כמובן שכל מה שכתוב כאן זה ללשון זכר ונקבה כאחד).

אולי זה לא רלוונטי כל כך לרוב הקוראים אבל כדאי שנעסוק בכך למי שצריך.

 

האם אתה מתחיל בוויכוח כאשר אתה יודע שהאדם האחר עייף, נסער, מדוכא או עסוק?

דבר זה קורה הרבה פעמים לנשים שבוער להן רגשית לעורר משהו ומרוב שזה מעיק עליהן הן עושות זאת בזמנים לא נוחים, כמו בזמן שהבעל עייף או עומד בפתח כדי לצאת מהבית. הרעיון הוא לשים לב לזמן בו אתה מתחיל נושא. האם ב 12:00 בלילה? או אולי בזמן שהשני באמצע לקרוא משהו מעניין שחשוב לו? האם לא יכולת לדבר על כך לפני או אחרי?

אם יש ספק כדאי לשאול “אני רוצה לדבר על הנושא הזה, מתי יש לך זמן לדבר על זה?”

 

האם אתה מתווכח על דברים שאינם חשובים באמת כדי להימנע מלדון בנושא האמתי?

יש מצבים שאין לנו את האומץ או הכוח להתווכח עליהם ולכן אנחנו מנסים לדבר על עשר דברים אחרים כדי לברוח מהמקרה האמתי שאתו אנחנו צריכים להתמודד. בשורה התחתונה, אתה נשאר גם עם הבעיה שאתה בורח ממנה וגם עם עוד עשר קטנות חדשות.

 

האם אתה כה נחוש בדעתך לנצח עד כדי כך שאינך מקשיב או לא מנסה באמת למצוא פתרון?

אם ניצחון אצלך הוא שם המשחק ואתה חי באווירה של “אם לא אנצח = אפסיד” אתה מפסיד כל הזמן גם כשאתה מנצח.

חשוב לדעת שלפעמים אנשים רוצים לנצח כדי להרגיש סיפוק בחייהם באמצעות השליטה. “אני שולט=אני משמעותי, יש משמעות לחיי ולמציאות שלי”. ניצחון זוהי דרך מעוותת כדי להיות מאושר. (אמנם יתכנו סיבות נוספות לרצון לנצח).

 

האם אתה מחכה עד שדברים קטנים יהפכו לבעיות גדולות לפני שאתה מתחיל לשוחח עליהם?

קוראים לזה ‘התמרמרות’. כלל הוא, כשמצטברים מריבות, קשה יותר לסדר אותן אחר כך. מה גם שעל זה נאמר “לא תשנא את אחיך בלבבך” הכוונה היא שהוא צובר כעס וטענות בלבו על השני!

 

האם אתה מעלה רק את הצדדים השליליים ונמנע ממתן חיזוקים חיוביים?

אדם אחר אמר לאשתו כל הזמן דברי ביקורת.

שאלו אותו: מדוע אינך נותן לה גם קצת מחמאות?

ענה האיש “איפה שהיא בסדר היא יודעת לבד”…

הבדיחה מפורסמת, אך לצערנו היא קיימת במציאות.

יש אנשים שפשוט לא יודעים איך עושים את זה או שלא ראו זאת בבית וזה ניתן ללמידה.

כתוב/כתבי תגובה

פריט נוסף לעגלה.
0 items - 0.00