הרב ד"ר שלום סרברניק – תקשורת כמנוף לצמיחת הזוגיות (7)

הרב ד"ר שלום סרברניק – תקשורת כמנוף לצמיחת הזוגיות

מרצה אורח:

הרב ד"ר שלום סרברניק – מרצה בכיר בארגון ערכים

מאמר מס’ 7 מתוך הסדרה: תקשורת כמנוף לצמיחת הזוגיות.
המאמר נכתב בהדרכתו של הרב ד"ר שלום סרברניק

האם את\ה משתמש\ת בביטוי:

אנחנו רוצים ללמוד על משפטים שנותנים הרגשה לא טובה לשני, כי אנחנו רוצים להתחיל לדבר חיובי. לפניכם ביטויים שונים.

האם את\ה משתמש\ת בביטוי:

 

  • את\ה אף פעם…
  • כל פעם שאני…
  • כמה פעמים אמרתי לך…
  • לא אכפת לך ממני…
  • …בסדר, בסדר.
  • טוב שמעתי.
  • מה זה משתדל\ת… (בציניות)
  • את\ה כמו ההורים שלך.
  • את\ה מוציא\ה לי את הנשמה.
  • נמאס לי.
  • לכל העולם יש לך סבלנות כך…
  • נמאס לי מהבזבוזים שלך.
  • אולי תענה\י כמו בן אדם.
  • למה את\ה מתרגז…
  • תראה\י איך את\ה נראה.

אחרי משפט כזה שאתה שולל את האישיות שלו, הוא כבר לא מקשיב לך, כי שללת את האדם ולא דיברת רק על הפעולה שאז הוא יכול עדין להבין שהוא אדם, רק ש…

הביטויים האלה פוגעים, ואל תגידו אח"כ: אני רק אמרתי כך ותראה מה הוא עשה… זה כבר לא משנה. יתכן שאתה יצרת טריגר קטן שהביא לדבר גדול. יש אנשים שיודעים ממה השני מתרגז, הם לוחצים על כל הדברים הקטנים האלה ואחר כך הם אומרים "למה אתה מתרגז? מה אמרתי?" ואז ההוא מתרגז עוד יותר! זה ממש להתאכזר לשני.

כשאת\ה אומר\ת "כמה פעמים אמרתי לך.." אתה כבר לא מדבר על הנושא האמתי אלא על משהו כוללני שאינו כרגע מעצם העניין.

כשאת\ה אומר\ת "לא אכפת לך ממני", עכשיו כבר אין על מה לדבר בשיחה עניינית, כי אתה כרגע הכנסת סחיטה רגשית והאשמה רגשית שכבר לא מאפשרת לדון על הנושא האמתי ברצינות.

כשאת\ה אומר\ת "…בסדר, בסדר." או "טוב שמעתי", זה זלזול. ואחרי שאנחנו מזלזלים באדם, מה כבר ניתן לצפות שהוא יעשה עבורנו?

יעקב, ודאי שהקוראים שלנו לא כאלה… אבל היות שאני מכיר כמה אנשים כאלה, זה טוב שיידעו את הנושא הזה.

ברגע שמדברים כך, אנחנו צריכים לעשות לעצמנו חשבון-נפש וללמד את עצמנו לא לדבר כך אלא לתת לשני הרגשה טובה, ולא משנה כמה הוא מתעצבן. יתכן שיש לו "פתיל קצר", אבל זה לא משנה. משנה האם אנחנו עושים דברים כאלה קטנים ככל שיהיו. עלינו להתאמן על הרשימה הזאת כדי שלא לעשות את זה.

יש אנשים שיודעים מה מפוצץ את השני והם עושים זאת. אחד הביטויים שהכי מרגיזים הוא כשאת\ה אומר\ת "למה את\ה מתרגז…". הוא מרגיז אותו ואחר כך הוא שואל אותו "מה קרה?" זו אכזריות לשמה.

"את\ה כמו ההורים שלך." – זה משפט שאין לו כל תכלית חוץ מ"להדליק אש". ובאותה הזדמנות כורכים את הפגיעה גם באדם וגם בהוריו…

אם מתאמנים לאט לאט להפסיק עם רשימת הביטויים הזאת – זה מצליח!

אנחנו רוצים להוציא את הביטויים הללו מהחיים שלנו. כל הביטויים האלה הם תרגילים של נתינת מכה לשני. הם לא הגונים, הם לא מאפשרים תגובה והם ממש רצון לריב. אנחנו לא רוצים לדבר ככה! אנחנו מצווים לתת כבוד אחד לשני. במצב נואש – מותר לך להתגרש! אסור לך לפגוע בזולת!

בטח אתם תוכלו להוסיף עוד כמה דוגמאות נחמדות מתוך הניסיון האנושי המצטבר… אך הבנו את הרעיון שאנחנו לא רוצים לדבר כך, כי זה לא תורם לחיים שלנו כלום! ברגע שאדם אומר ש"זה הכבוד שלי שלא לדבר כך, וזוהי המעלה הרוחנית שלי לעבוד על זה, ולא יגיד "זה מוצדק לאור ההתנהגות של השני" ו"אני לא מלאך ויש גבול מה אפשר לצפות ממני" כשאתה מדבר ככה אתה תצדיק כל דבר שבעולם! אנחנו צריכים לומר לעצמנו "זה לא הכבוד שלי לדבר ככה! ולא משנה מה השני עשה".

 

הגישה והחשיבה המקדמת: נכשלתי ואני מצטער על כך ואני לא רוצה לדבר ככה. זה מבייש אותי ולא משנה מה עשית… אני אחראי להתנהגות שלי.

– זה מבט רוחני וקריטי ביותר. אדם נברא יחידי ונידון יחידי. כשיעמוד במשפט הוא יעמוד לבד ולא יוכל לקרוא לה… תבואי ובואי נתווכח…

לא.

במשפט עומדים לבד!

כתוב תגובה...

פריט נוסף לעגלה.
0 items - 0.00